היא הגיעה אלי אחרי לידה שניה וטראומטית כשהיא בהריון שלישי.
בלידה השנייה היא הרגישה חסרת אונים, הרגישה שהלידה "לא שלה", תחושה שהיא לא מובילה את הלידה שלה, שלא קשובים לצרכיה, שהדברים קורים שלא בשליטתה.
חרדה גדולה עטפה אותה.
בעברה יש דיכאון, וחרדה מתמשכת.
היא הגיעה בהריון שלישי ולא מתוכנן שבחרה להשאיר. אך הפחד לא הרפה. החרדה הגדולה הייתה בנוגע לתהליך הלידה. איך תתחיל? איפה יהיו הילדים האחרים? איך תתמודד עם הכאב? שאלות סביב הדיכאון שאולי יגיע אחרי.
במשך שלושה חודשים עד הלידה עבדנו על המחשבות המפחידות שקשורות ללידה הקרבה, הבנו במפגשים שרוב המחשבות מבוססות על אירועים שקרו בלידה הקודמת והיא מפחדת שיקרו שוב.
היא בנתה את הלידה העתידית שלה על פי מה שהיא רוצה שיקרה פרט אחרי פרט, העצמנו את החוזקות שלה ואת החלקים שעוזרים לה בדרך כלל להתמודד עם קשיים, נתנו מחשבתי לכל מחשבה מפחידה ולא נעימה, עיגנו את זה בפעולה מחייבת כדי שכאשר תגיע ללידה הרוב יהיה ברור, והשארנו מקום לאי וודאות וליכולת שלה להתמודד איתה.
"הלידה עברה בשלום, לידה עוצמתית מעבר לכל דמיון אני רוצה ללדת שוב פעם" כתבה לי.